ההסדרה: העולם הערבי לא באמת זועם

 ישראל היום, 9 בפברואר 2017

טורקיה, מצרים, ירדן והליגה הערבית בכללה גינו את חוק ההסדרה. אחמד אבו ע’ית, המזכיר הכללי של הליגה הערבית, תיאר את החוק ככסות לגזל האדמות הפלשתיניות. שר ירדני הזהיר מפני סכנת הידרדרות לאלימות וחיסול הסיכוי של פתרון שתי המדינות. טורקיה גינתה את החוק, “המכשיר בנייה על רכוש פרטי של פלשתינים”. לכאורה, יש כאן סיכון ממשי ואיום על יציבות האזור. האומנם?
הגינוי הטורקי הושמע בד בבד עם ביקורו של שר התיירות הטורקי בישראל. הוא לא נקרא לשוב לטורקיה, שגרירנו לא נקרא לשיחת בירור והגינוי לא מוזכר בחדשות העיקריות של האתרים הטורקיים. אנחנו עדים לאותה תופעה במדינות ערביות: שר החוץ המצרי אמנם גינה את חוק ההסדרה, אך בעמוד השער של אתר העיתון הרשמי “אל־אהראם” אין זכר לנושא. גם בעמוד השער של אתר החדשות המצרי הפופולרי “אל־יום א־סאביע” אין זכר לחוק ההסדרה ולביקורת המצרית. מצידו, אתר החדשות “א־שרק אל־אווסט”, שמשרדיו באנגליה והממומן על ידי סעודים, מתרכז בתגובת יאסר עבד רבו, חבר הוועד המנהל של אש”ף, האומר שהפלשתינים מאבדים את אדמותיהם, אך לא יפנו לערכאות משפטיות בינלאומיות מפחד התגובות של ארה”ב וישראל. גם בעמוד הראשי של אתר אל־ג’זירה אין זכר לחוק ההסדרה.
נראה שנושא חוק ההסדרה אינו עומד בראש מעייניהן של המדינות המוסלמיות. בל נטעה: אין זה נובע מאהבת ישראל. אלא שהעולם הסוני, הנתון למלחמה עקובה מדם עם העולם השיעי המובל על ידי איראן ושלוחותיה, סוריה של אסד וחיזבאללה, מודע לחשיבות הברית הלא רשמית עם ישראל. מצרים נעזרת בישראל בתחום המודיעיני, ולפי כמה מקורות אף הצבאי, במלחמתה בשלוחת המדינה האיסלאמית בסיני. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה לאחרונה שירדן מקבלת סיוע מישראל במלחמתה נגד דאעש וארגונים איסלאמיים אחרים בגבולותיה. ערב הסעודית חוששת מאוד משכנתה הפרסית, ופורסמו לאחרונה ידיעות על קשרים כלכליים ואחרים בין הממלכה הסעודית לישראל, העשויה לשמש מגן חשוב מול איום האייתוללות. אין פלא שלא דווח עד כה על הפגנות כלשהן נגד חוק ההסדרה במדינות מוסלמיות.
נראה ששיתוף פעולה פורה, בין שגלוי ובין שסמוי, של מדינת ישראל עם מדינות מוסלמיות, הוא התרופה הטובה ביותר ליותר מאלף שנה של חינוך איסלאמי לשנאת היהודים ותיאורם כקופים וחזירים, כיצורים הרעים ביותר בעולם אחרי השטן. אותו איסלאם רדיקלי מאיים על המדינות המוסלמיות, ובראשן מצרים, ירדן ולבנון, שכן הוא רואה בגבולות בין מדינות מוסלמיות כפירה באיסלאם. הוא משתולל בסוריה, בעיראק ובלוב, מביא עימו מאות אלפי הרוגים ומיליוני מגורשים מבתיהם, הרס הכלכלה, רעב, עוני, עינויים והגליה של מיליונים הנסים על נפשם מהתופת האיסלאמי.
מדינות אירופיות מיהרו לגנות את החוק, אך הן ממלאות את פיהן מים מול הרצח ההמוני בסוריה ומול האפרטהייד היחיד באזור – זה של הפלשתינים, שאינם מאפשרים לשום יהודי לגור בשטחים שבשליטתם. אין פלא שמדינות אירופה צריכות היום להתמודד בעצמן עם תוצאות התרפסותן מול התנועות האיסלאמיות, בצורה של מיליוני פליטים מוסלמים בשטחן.