בשבוע האחרון, לאחר עימותים בין מוסלמים לקורסיקנים בחוף של האי הצרפתי הקסום, החליטו שבעה ראשי ערי חוף בצרפת לאסור רחצה של נשים הלובשות “בורקיני”. שמו של הבגד מורכב מ”בורקה” (בגד אפגני המכסה את כל הגוף) ומ”ביקיני”, וזהו בגד ים העשוי מחלק המכסה את כל החלק העליון של הגוף, פרט לפנים ולכפות הידיים, וממכנסיים המשאירים רק את כפות הרגליים חשופות. בעולם הביעו פליאה על החלטות אלה ואף לעגו להן. וכי מה הבעיה שאישה תיכנס לים עם בגד ים המכסה את כל גופה? לכאורה עניין פרטי, שאינו פוגע בשאר המתרחצים.
השרה הצרפתייה למשפחות, לילדוּת ולזכויות הנשים הסבירה שמאחורי התופעה עומד לחץ של גורמים איסלאמיים השואפים לקבוע את מעמדה של האישה המוסלמית, שאינה ריבונה על גופה. היא הצביעה על כך שלחץ חברתי איסלאמי מתרחב בא לידי ביטוי בהתמעטות נוכחות נשים מוסלמיות ברחובות הפרוורים של הערים הגדולות ובהיעלמותן מבתי הקפה. היא התרעמה על כך שחברות אופנה גדולות כמו מרקס אנד ספנסר או דולצ’ה וגבאנה נותנות יד למהלך הכפייה על גוף הנשים, בכך שהשיקו בגדים המאפיינים נשים מוסלמיות אדוקות: ח’יג’אב, כיסוי ראש איסלאמי, ובורקיני. השרה דרשה הגנה על זכויות הנשים המוסלמיות והימנעות מתמיכה סמויה בכפייה הדתית האיסלאמית דרך מכירת בגדים התומכים בהכנעת האישה.
הוויכוח הציבורי בצרפת סביב בגדים איסלאמיים החל לפני יותר מ־30 שנה כשתלמידות, בניגוד להוראות משרד החינוך האוסרות על סממני דת בולטים, הגיעו לבית הספר עטופות בחיג’אב. התלמידות קיבלו גיבוי מהתאחדות הארגונים האיסלאמיים בצרפת, שקבעה שלבישת חיג’אב היא חובתה של כל מוסלמית. בזמנו ניתח היטב פרופ’ איב לקוסט את מהות העימות: “מאחורי עניין לכאורה דתי, יש לנושא החיג’אב משמעות פוליטית. מאחורי התנהגות כמה תלמידות, הבעת זהותן האיסלאמית, עומדת שאלת השלטון בתוך העולם המוסלמי הצרפתי, ואולי גם שאלת השלטון האיסלאמי בכמה פרוורים שכבר אינם כפופים לשלטון האזרחי הצרפתי”.
בראיון נוקב לעיתון “לה פיגארו” השבוע הבהיר מומחה לתולדות המשפט, הפרופ’ ז’אן־לואי הרואל, מימד נוסף, חשוב הרבה יותר, של העימות סביב הבורקיני: “האיסלאם הוא במהותו פוליטי. חשוב להזכיר שהאיסלאם הוא תפיסה כוללת המערבת דת, פוליטיקה, משפט ותרבות. האיסלאם הוא קודקס של חוקים המתיימר להחליף את המשפט של המדינה המארחת”. כלומר, מאחורי עניין אמוני לכאורה עומד ניסיון השתלטות איסלאמית על המרחב הציבורי. הוא הבהיר: “יש להצביע בצורה ברורה על האויב, והוא כפול: מצד אחד ג’יהאדיסטים אלימים המבצעים מעשי טבח במדינתנו, ומצד אחר, ג’יהאדיסטים תרבותיים השואפים להשליט את הציביליזציה, החוקים ואורח חייהם על אדמתנו”. על השאלה בנוגע לכך שליהודים הותרה רחצה נפרדת בכמה בריכות ציבוריות, הוא ענה: שמעתם אי פעם על מישהו שביצע פיגוע בצרפת בשם זרם יהודי כלשהו?
בורקיני הוא לא עניין של גודל, הוא מלחמת חורמה על זהותם של צרפת ושל המערב.

פורסם לראשונה בעיתון ישראל היום

http://www.israelhayom.co.il/opinion/406293